החוויה שלי ברוונה

הנסיעה
12-3-13

מסע של 13 שעות, מישראל לרוונה, אמרו שבשביל דברים טובים צריך להתאמץ , אבל...... ב 03:40 לפנות בוקר יצאתי מהבית, אליקו הטוב הסיע אותי לשדה התעופה, נחתנו ב 09:00 זמן מקומי בשדה התעופה, כאילו של רומא, אבל בלאציו ומשם רכבת לתחנת הרכבת המרכזית שהיא באמת ברומא, עוד 40 דקות עברו, התברברות מטורפת בתחנה שאינה משולטת כראוי, מידע לא מספיק ואפילו שגוי, ובסוף (תמיד זה בסוף) הרציף נמצא, רכבת לבולוניה, כשעתיים

מבולוניה רכבת לרוונה, בין רוונה לבולוניה, 83 ק"מ יש כ-12 תחנות בערי שדה קטנות, 83 ק"מ ברכבת ארכו כמעט שעתיים . בתחנות הרכבת אין מדרגות נעות או מעלית,  ואם זה לא הסתבר לכם, אז סחבתי את המזוודה (19 ק"ג) במעלה ובמורד המדרגות, בסוף כבר ספרתי את המדרגות, כדי שאולי יגמרו מהר יותר

ואז מונית ואכסניה שנמצאת ברחוב שלא מופיע במפה, כיוון שהוא כל-כך קטן - שני אנשים לא יכולים ללכת אחד בצד השני ברחוב הזה, אפילו אם הם שנים קטנים כמוני :) אבל

החדר חמוד, קניתי כבר פסטה טריה בחנות שמוכרים בה רק פסטה, ובסופר ממול קניתי שום, פיטריות ושני קשואים ואתם מבינים מה תהיה ארוחת הצהרים מחר

ופרגון לאל-על - הכי בבית בעולם - אני אוהבת לטוס באל-על, לאכול יוגורט ישראלי ולצחוק מעדי אשכנזי על המסך

לילה טוב

מתחילים בסיור בעיר ואח" כ אצל ברברה ליוורני

13-3-13

 

בבוקר עשיתי סיור כתובות, עברתי בשלושת הסטודיו'ס שבהם אשתתף בסדנאות, בדקתי מרחקים, זמנים, הלוך וגם חזור, ככה אני

אחר הצהרים  (אחרי , כמובן, ארוחת הפסטה המהוללת שהזכרתי אתמול) התחלתי את הסדנא אצל  www.barbaraliveranistudio.com  ולמי שמתעניין  Barbara Liverani

התחלתי בפרויקט שלי, ואני מרגישה כמו ילדה שמחכה למילה טובה מהמורה .... בעבודה הזו אני משתמשת בחומר שלא עבדתי איתו - זכוכית סמאלטי (קוביות זכוכית צבעוניות, זו לא הזכוכית שאנחנו מכירים בארץ אלא זכוכית ונציאנית) מודבקת במעין מלט, וההדבקה גם היא בטכניקה שחדשה לי, מסביבי קצת אנגלית והרבה איטלקית, וכייף והתרגשות

עדיין אין ממש מה להראות אבל גם זה יגיע, בקרוב

מי שמכיר אותי יודע שהטבלט שלי הוא ידידי הטוב, ובכן הוא שבק והפסיק להגיב, לא כבה לא נדלק, איננו עם הודעת שגיאה מפחידה. אליקו הטוב ושחר היקר מפי סי פור לס חיפשו, מצאו את השגיאה באתר תמיכה, והללויה הוא חזר... אז אמרתי, יהיו תמונות

אתמול בשיטוטים בעיר הגעתי לבית-ספר, לפי הכניסה והכיתוב נראה היה לי שיהיה לי מענין להכנס, ונכנסתי, מסתבר שזהו בי"ס תיכון שמתמחה באמנות ובעיקר באמנות הפסיפס

בקשתי רשות לבקר ואז הצמידו לי את המורה שדוברת אנגלית (לא כולם...) והיא עשתה לי סיור מאלף ומעלף בכיתות הלימוד, בסדנאות העבודה, במיצגים של הפרויקטים של התלמידים וגולת הכותרת ב"חנות" של ביה"ס עבור התלמידים: מדפים ומדפים וקופסאות מלאים בכל הצבעים , הגוונים, וגווני הגוונים של זכוכית סמאלטי, זה לא מעורר קנאה אלא כבר מעבר לזה, בחיים הבאים שלי אלמד שם. בתמונה המצורפת - עבודת תלמידים בבי"ס

סדנא ראשונה אצל ברברה ליוורני

14-3-13

אז היום היה יום העבודה הראשון השלם, זה אומר לקום בבוקר ללכת לסטודיו, לעבוד לעבוד בכייף גדול, לחזור לחדר ( 20 דקות הליכה, בכייף, אבל כשיורד גשם, ככה ככה) לאכול ארוחת צהרים ולחזור לסטודיו, לעבוד לעבוד ו..סיימתי את העבודה הראשונה שלי אצל ברברה, מסגרת לתמונה, אי אפשר להפתיע אתכם ולשלוף אותה בטדדדאם, הנה היא כאן לפניכם. הצבעים כמעט נכונים, במציאות יותר בוהקים ומרשימים, אבל מה לנו ולקטנות האלה 

מחר עבודה חדשה בטכניקת הדבקה אחרת, אותם חומרים, כלומר זכוכית טיפאני, זכוכית סמאלטי, מוטות זכוכית

וחוץ מעבודה? מחר יום ששי, יום קניות, פסטה טריה, תוספות לפסטה, לפי מה שיהיה אצל הירקן וגם פיגמנטים כדי לצבוע מלט, דבקים וכאלה, למדתי משהו.... לילה טוב

יום ששי - קניות לכבוד שבת - והעבודה השניה אצל ברברה

15-3-13

 

הבוקר התחיל בקניית חרום, אחרי כמובן ארוחת בוקר (המטבח מאובזר בפשטות , אז לחם לטוסט אני קולה בתוך סיר... משעשע) והחרום - עכבר, למחשב, עבדתי עם עכברון האצבע הקטן של המחשב הנישא אבל זה הסתבר לא ממש נוח, ולמזלי, שני בתים ליד "הבית" הזמני שלי יש חנות אלקטרוניקה - מצב חרום בוטל

ואל ברברה, היום עשיתי עבודה קטנה, התחלתי וסיימתי היום - כייף! ושוב היא כאן לפניכם. הבאתי מהארץ מעין אלבום תמונות שכריכתו עץ, עבדתי על הכריכה הקדמית אבל נשארו לי כמה עלי כותרת יפייפיים והחלטתי לעטר גם את גב האלבום

הכריכה הקדמית וגם האחורית עשויות מזכוכיות, מעט סמאלטי, הרבה טיפני ומראות, מוטות זכוכית ומילפיורי . טכניקת ההדבקה של הכריכה הקדמית היא הטכניקה של ברברה, מאחור, הדבקה רגילה בדבק

שוב, הצבעים בצלום לא עושים טוב לעבודה, הזכוכית במציאות הרבה יותר בוהקת, התאורה לא מוצלחת, אבל, זה מה יש, ובשמחות

עד כאן בעניני פסיפס, למתקדמים, ולמעונינים, אני ממשיכה בקניות, בישולים וכו

בהפסקת הצהריים יצאתי לקניות, כשסיפרתי לברברה שאלך היום לקנות פסטה טריה לארוחה ביום ראשון אמרה: "למה היום? תלכי בראשון בבוקר, פסטה טריה, לא" ? אתם מבינים את הראש האיטלקי ... אז הלכתי לירקן וקניתי ירקות למרק, סטנדרטה :) קר ורטוב וממש מתחשק לי מרק ירקות חם אליו אוסיף את הפסטה הטריה שנשארה לי והיא כבר לא כ"כ טריה. המשכתי לסופרמרקט, פרמזן ריחנית ומעולה, שרימפס נקיים ומתוקתקים למסדר, חמאה, ועוד כמה הפתעות, בצהרים אכלתי פולנטה עם פיטריות מטוגנות...מעדן

מחר אל ברברה לסיום, ניקוי, צביעה של המסגרת, ופרידה. שבת חצי יום עבודה ואני אשוטט לי (חנות ספרים? אולי?) לפי תחזית מזג האויר (שבת ראשון - הימים הקרים ביותר בין השבוע הקודם לשבוע הבא) חנות ספרים תהיה בילוי מצוין

תגובות יתקבלו בשמחה ובאהבה, כי אני רחוקה וקשה לי לשמוע אתכם :) להתראות בשמחות ושבת שלום

שבת-ראשון - הסופ"ש האיטלקי שלי - ויום ההולדת בנכר

17-3-13

 נכון, שבת וראשון היו ימים קרים אבל ללא גשם, אפשר היה לשוטט ברחובות

התחלתי את השבת אצל ברברה, ראשית קצת קניות, זכוכיות לפסיפס, ובאמת קצת כי זה גם יקר וגם מאוד כבד, קופסת זכוכית סמאלטי בגודל של קצת יותר מקופסת נעליים  שוקלת  יותר מ 20 ק"ג, לכן קצת, כדי להמשיך את טעם רוונה גם בארץ, אח"כ חיבוקים ופרידות מברברה וממיקלה סטודנט לאמנות הפסיפס שעושה אצלה סטאז', עם קצת צרפתית מבית הספר וקצת לאדינו מהבית, אני מצליחה לתקשר ולהבין את האיטלקים, אבל מיקלה ... הוא מגיע מדרום איטליה, וברברה טוענת שגם היא לא מבינה את האיטלקית שלו, על אנגלית אין מה לדבר, אז נשאר לנו רק פנטומימה, וגם זה עובד

והאמת , אחרי הימים המרוכזים והאינטנסיביים הייתי רעבה - לחדר ויותר נכון, למטבח, בשלתי מרק מעולה עם ירקות שאספתי אתמול אצל הירקן השכונתי, הריח היה מסעיר, חלונות הזכוכית של המטבת התכסו באדים ואני חיסלתי את המרק לבדי :) מותר

את יום ראשון ה 17-3 התחלתי בשירה חרישית של "היום יום הולדת" כי אם אין אני לי, מי לי?? לא להזיל דמעות, אני מכייפת 

ואז קניית פסטה להיום ומחר, אני כבר יודעת שחנות הפסטה סגורה ביום שני , משם לרחובות. הסופ"ש הזה הוא הסופ"ש של ה"הוביסט" לפי ברברה, אמנים שאינם מקצועיים, בכל סופ"ש השלישי בחודש הרחובות במרכז העיר העתיקה הופכים לשוק ססגוני של אמנות ו....האהוב עלי, שוק פשפשים. הכביש, שמרוצף באבנים, מלא ברוכבי אופניים, העיר שטוחה לגמרי וקטנה וכולם רוכבים על אופניים ממקום למקום, נאמר לי שאופניים נגנבות כאן יותר ממכוניות, ראיתי כל מיני אבל המשעשע מכולם היה גבר מגודל ומשופם, מחזיק באופניים ביד אחת ובכלב קטן ביד השניה, נועל נעלי בית (יודעים מהם "ספטיקוס"? אז כאלה) ונוסע... היה נחמד. או.קי. אז מגיע זמן קפה, האמת , אני לא, או לא הייתי חובבת קפה גדולה, אבל האיטלקים, או הקפה האיטלקי עשו לי חינוך מחדש, הקפה כאן פשוט טעים!! נכנסים לבית קפה כמו לתחנת דלק, מתדלקים קופאין בעמידה וממשיכים הלאה מלאי אנרגיה, מוצא חן בעיני

המשכתי הלאה לשוק , הפשפשים או העתיקות, איך שתרצו, אני מתה על שווקים כאלה והייתי צריכה לעצור את עצמי, זה היה אכזרי אבל עלי לזכור את עבודות הפסיפס שאני מתכוונת להביא הביתה עם אל-על, אלה שדברתי בשבחם ביום הראשון, הם לא כ"כ סלחנים בענין משקל עודף..... אז רק שני דברים באמת קטנים לאוסף כוסות הפורצלן שלי, מזל שהשוק לא נפתח כל שבוע

 

 וחוויה מצמררת משהו, באחד הדוכנים, תמונות של היטלר מברך אזרחים, תמונות של עושי דברו שאני לא מזהה אבל כמות המדליות מעידה, ולידן תכשיטים יפיפיים, הכיתוב אמר רוסיה, שנות ה-50 , בשנות ה-50 ברוסיה לא נראה לי שאלה התכשיטים שקשטו את ידי הפועלות, זה הזכיר יותר את היהלומים והתכשיטים שנתפרו במכפלות הבגדים והרגשתי את האנשים שנאלצו להפרד מהם. וכאן אני מסיימת את החלק העצוב

ככל שחולפות השעות, מזג האויר הולך ומתקרר, הקצוות קופאים, כפות הידיים והרגליים, הגיע הזמן לארוחת צהריים , חגיגית כזו של יום-הולדת. אל תרחמו עלי כי אני אוהבת לבשל, אז כמובן שאני מכינה לעצמי, זוכרים את הפסטה שקניתי בבוקר? קפלטי - כובעים קטנים ממולאים בפרמזן ועליהם שרימפס מטוגנים בחמאה ושום וקצת פיטריות, ערבבתי, נכון, אבל כך אני אוהבת ושוב החוצה, עוד קצת לפני שיהיה קפוא לגמרי. מכיוון שאהיה כאן תקופה ארוכה אני מרשה לעצמי להיות בררנית בענין מזג האויר או הקור, בדרך חזרה לחדר הבנתי דבר נוסף, את שפת הפעמונים, פעמון גדול מדנדן ואז הקטן, הגדול את השעות והקטן את רבעי השעות , ארבעה צלצולים של הפעמון הגדול ואח"כ שלושה של הקטן אומר 4:45, ומספיק להיום, לחדר ולמחשב ולמוסיקה

התמונות כאן ואני סומכת עליכם שתבינו מיהו המרק ומיהו ספל הפורצלן

מחר נחזור לנוהל עבודה, מדברים פסיפס, היום היה סופ"ש, היה יום הולדת ולכן החריגה מותרת, לילה טוב​

 

היום הראשון אצל לוקה ואריאנה

18-3-13

מסכנים הביזנטינים - עבדתי כל היום, חזרתי רצוצה לחדר, ורק עסקתי בהכנות, שימשכו גם מחר, להתחלת העבודה, ואני בטוחה שהפטיש והסדן שאני משתמשת בהם טובים יותר מאלה שהיו להם, אז

היום התחלתי את סדנת המוזאיקה בשיטה הביזנטית, מכיוון שאנחנו כעת "ביזנטיים" עברתי לרגע ל"מוזאיקה" במקום פסיפס

את כל מה שאנחנו עושות אצלי בסטודיו, בלי מאמץ, כעת צריך לעבוד, וקשה... בתמונות תראו את העבודה שבחרתי לעשות, ומשום מה בחרתי עבודה בטזרות (שברי האבן) קטנות ביותר משמע יותר עבודה ויותר זמן. בחרתי ערמת אבנים, שיש, סלעים, חלוקי נחל שאותם אני אמורה לחתוך בפטיס וסדן לקוביות קטנטנות שהגדולה שבהן היא חצי על חצי ס"מ ורובן קטנות יותר, נכון, כל אחד בוחר לעצמו את ההנאה שלו ... ואני כאן

אז אין עוד מה לאמר על הסדנא להיום, היה כייף , באמת, סובלים בשמחה וששון ועם זאת יש לי שלוש תובנות בעניני דיומא

ראשונה - תסבירו לי בבקשה מה זה הדבר הזה, בלי להשתחצן, נסעתי קצת פה ושם בעולם, וכאן ברוונה במקום בו אני מתאכסנת פגשתי פעם ראשונה שקע ותקע שכאלה, לי , הדיוטית בנושא חשמל, זה נראה פרה-היסטוריה, מזל שהבאתי איתי את המתאם האוניברסלי מימי אמדוקס העליזים, ואולי לא מזל אלא ...:) אני תמיד לוקחת אותו איתי לחו"ל, על כל צרה

שנית, המספר הוא 4 - ארבע זוגות גרביים במיטה כדי לא להתעורר עם רגליים קפואות במהלך הלילה, התחלתי עם אחד, עברתי לשניים ושלושה, והמספר הזוכה הוא : 4 ... בלילה מכבים את ההסקה המרכזית :( לילה טוב

ושלישית, אין כמו להתחיל את היום עם ארוחת בוקר שאוהבים, כל אחד עם האהבה שלו, ושלי נראתה כך הבוקר, סתם רגיל אבל טעים טעים, לחם טרי וחם, הרבה חמאה, אנשובי, קממבר, צנוניות וארל גריי ריחני, להתראות מחר

העבודה הביזנטית שלי - המשך

19-3-13

הייום התחיל ב"איזה יום שמח, יום של הפתעות..." שיר ששרתי ביחד עם ילדי כשהיו קטנים, הלכתי ברחוב ולפתע שמעתי " אריאלה" במבטא איטלקי, מישהו מכיר אותי כאן!! פגשתי את ברברה רוכבת על אופניים, היה כל-כך נחמד לפגוש פנים מוכרת, חיבוק נישוק והמשכנו הלאה

את הבוקר התחלתי באנרגיות טובות, אני מודה אתמול התבאסתי קצת, הצלחתי להעביר זאת בין השורות? השתדלתי שלא... בכל אופן היום השתלטתי על חיתוך הטזרות בפטיש וסדן עם ה

Martelinna & Talyollo

סיימתי את עיקר ההכנות והתחלתי בהנחת הטזרות על המשטח, ו...מניה דיפרסיה, לרגע - איזה יופי! הבנתי ! אני עושה! וברגע הבא:( איזה מין עבודה בחרתי:( למה כל-כך קטן:( אוףף

התמונות מסבירות הכל, מחר יום חדש

באמצע היום לוקה וכריסטינה הגיעו עם רבועי פקורינו, יין לבן, פיצה לבנה מאתמול, מה חוגגים? כלום, סתם ככה, כריסטינה הביאה פקורינו מהבית שבדרום איטליה, גבינה דורשת יין לבן ונשארה פיצה מארוחת הערב, אז מרימים כוס וכמובן מצטלמים, וממשיכים לחתוך ולהדביק

ולאנשי הגסטרונומיה,היום הפסקת הצהריים התקצרה ואז בתיקתוק, פסטה פרסקה ברוטב שום מטוגן בשמן זית בתוספת עגבניות טריות, אנשובי ורסק עגבניות וכמובן פרמזן, ולבריאות

זה מה שקורה כשעובדים 10 שעות

20-3-13

כן, זה מה שקורה כשעובדים עשר שעות, כמו שרמזתי אני בחרתי עבודה שאי אפשר לסיים בשלושה ימים, כן הסדנא נמשכת שבוע אבל עושים, או יותר נכון, מתוכננים לעשות שתי עבודות, אז אני בחרתי לא נכון ואריאנה גם היא לא הבינה באותו זמן שאנחנו מייצרות בעיה, ולכן היתה המניה דיפרסיה של אתמול. והיום קבלתי עזרה, אני עבדתי על התמונה עצמה וטקקו, שעובדת בלבורטורא של לוקה ואריאנה עזרה לי עם הרקע, כך שאני כן לומדת איך לחתוך ואיך לתכנן ואיך לעבוד בטכניקה הביזנטית , אבל ... טקקו עושה את הרקע (טקקו יפנית, אמנית מדהימה) ונכון, הגעתי ב 9:00 התישבתי לעבוד, עשית רבע שעה הפסקה לסנדויץ של ארוחת צהרים, כן גם נכון, ירידה בסטנדרטים, ואח"כ המשכתי לעבוד עד 19:00, וכן, הפסקת שרותים אחת :) חזרתי לחדר מורעבת אבל בעננים​

נחזור לענין הרעב מאוחר יותר, בינתיים היה מעניין להיות בצד התלמידה היום, לראות איך אריאנה מתמודדת עם הבעיה שיצרנו, ואני לומדת על עצמי במסע הזה, לא אשפוך קרביים כאן אבל שלושה שבועות של יציאה מהשגרה, מהמוכר, לנהל את אורח החיים שאני מנהלת עכשיו בהחלט מעניין, מחכים ומייצר תובנות

אתמול אריאנה נתנה לנו שעור קצר בתיאוריה של עבודת הפסיפס ובפרקטיקה , איך עבדו והקימו קירות מעוטרים ורצפות מעוטרות ואני נזכרתי בשעור "ציורי קיר וחיפויי רצפה" ששמעתי אצל פרופ' רינה טלגם באוניברסיטה בירושלים ומשם הכרתי את כל מה שהסבירה אריאנה, היתה בזה שמחה מסויימת, תודה רינה

ואם אנחנו בעניני תרבות ואמנות אז החדר שלי מעוצב כמו שאני אוהבת הרבה תמונות, מפה, וילונות, תשומת לב לפרטים, כשהסתכלתי סביב ראיתי תמונה, צילום של... מיכה ברעם, הסתכלתי מקרוב בכיתוב, שאומר: בסיס נשים בישראל, צריפין, תצוגת אופנה 1973. בתמונה דוגמנית צועדת על מסלול מאולתר על חולות צריפין ועל הטריבונות צופות חיילות במדים ומאחוריהן שלטים שק"ם אמרנו כבר שהעולם קטן ועגול? הכל מסתובב וחוזר

היום, לפי הבי.בי.סי לא היה אמור לרדת גשם, ואני בתמימותי, לא לקחתי מטריה, בימים הקודמים כן לקחתי אותה איתי וכמובן החזרתי אותה יבשה, היום ראיתי שמש, קר אבל שמש, והשארתי את המטריה בבית, ומה? ברור, יצאתי ב 19:00 חזרה לחדר וארובות השמיים בעבודה ... קבלתי מטריה מלוקה וצעדתי בשמחה לחדר, וכל הסיפור הזה כדי להדגיש את ענין

Vicolo Capannettן   ​

הסימטטונת שאני גרה בה, שעם מטריה פתוחה אי אפשר ללכת בה בלי לגרד את קירות הבתים משני הצדדים, האמת, המטריה גדולה והייתי חייבת לסגור אותה לגמרי, אמרתי סימטטונת ?אכן

ולסיום, סיפרתי שהגעתי לחדר מורעבת, מה אכלתי? פסטה בסגנון עדות אחינו הפולנים, עם חמאה, הרבה חמאה וסוכר חום, מעדן לאוהבי הפסטה והחמאה, במיוחד כשאני מורעבת, וליתר בטחון הכנתי גם מרק ירקות כדי שמחר יהיה מה לטרוף בלי הכנות, אחרי שאבדוק אם יש מה לספר על המרק... אספר מחר. אם תהיה דממת אלחוט בענין המרק, סימן שנפלתי ולא נדבר על זה

לילה טוב, רק בריאות ושמחה לכולם

יום סיום העבודה הראשונה

21-3-13

וכמו שאומרת הכותרת, סיימתי היום את העבודה הראשונה, שארכה ארבעה ימים, כעת הזמן לקבע , למסגר,... המסביב שהוא פחות אטרקטיבי אבל חשוב ביותר. כיוון שאני לא יכולה להתאפק אתם רואים את העבודה כאן במצבה שלפני "סלון יופי" וכמובן שארשה לעצמי להשוויץ (מילה עתיקה, נכון?) גם בעבודה כשתהיה מוגמרת. ובנוסף, כיוון שאי אפשר בלי חגיגה, מצורפות כאן התמונות - ונא לקרוא בפאתוס של קרייני סרטים דוקומנטריים היסטוריים:  * מחזיקה את האבן האחרונה   * מתכופפת להטביע את האבן האחרונה * שמה את האבן האחרונה * נאנחת אנחה אחרונה ... בהקשר לעבודה זו

ולשאר עניני דיומא, בבוקר חשקה נפשי בביצה אבל... ונחזור לעברית של יוםיום, לא בא לי לקרצף מחבת של ביצה מטוגנת,  החלטתי ללכת על ביצה עלומה, שאני לא נוהגת להכין אותה, והצלחתי! יצאה בדיוק כמו שפינטזתי, חיוך קטו לעצמי, והלאה. וכן, כמו שאמרה קלאודיה "את אוכלת הרבה ביצים, אני ..אחת בחודש" אז אצלי הכל בסדר, הכולסטרול מצוין, תודה ששאלתם

ועוד ענין בקשר לאוכל, אם נחזור למרק של אתמול, יצא מצוין, למה היססתי? כי כשאין תבלינים, מאלתרים, והתשובה היא אנשובי, כן לכל המלעיזים ומתעבי האנשובי, 2-3 פילטים של אנשובי למרק עושים את העבודה, וגם 2-3 כפות פלנטה  כדי להסמיך אותו , אנחנו באיטליה לא? אז סולת או שיבולת שועל בארץ אבל כאן, פולנטה

אז הזמן טס, ויום ששי כאן, היום האחרון אצל לוקה ואריאנה, והיום (היום יום ששי, אני כותבת בששי בבוקר כי אתמול עייפתי עד מאוד והחלטתי להפוך את הסדר, קודם לישון ואח"כ לכתוב )  אעשה את העבודה האחרונה שלי, ובשבוע הבא אבוא לאסוף את מה שצריך להתיבש , עבודת הילד שלי

שבת שלום והרבה שמחה, החג מתקרב ובפעם הבאה, הרפתקאות סופשבוע

סופשבוע ארוך ארוך מתחיל בהיר ממשיך גשום וקר והכי חשוב, שמח

24-3-13

בוקר טוב, יום ראשון בבוקר, מוסיקה קלסית (קול המוסיקה באינטרנט)  פתחתי את הוילון לראות קצת אפור בחוץ.... ולחדשות

יום ששי היה יום אחרון לסדנא אצל לוקה ואריאנה, גימורים למלאך שלי , מלט וכעת הוא מתייבש, אז אמנם יום אחרון אבל בשבוע הבא אמשיך לעבוד שם קצת

והעבודה השניה, קטנה ביותר, כ- 15 סמ'ר, ואריאציה שלי על ציפור ביזנטית שבמקור היא בשחור לבן, אבל אני רציתי לחזור ולהתפרע בזכוכיות צבעוניות, והנה לפניכם המלאך בגרסא לפני ה"תרדמת" במלט, דוגמת הציפור המקורית והגרסא שלי... מה שצבע יכול לעשות.... ואין לי מניות בטמבור

במציאות תמונת המלאך גדולה יותר ביחס לציפורים ואתם מוזמנים לבקר ולראות במציאות ....בית פתוח במאי, במודיעין-מכבים-רעות, הזדמנות מצוינת, אם לא קודם

 

עד כאן דיברתי אמנות, שלי, מכאן .... ביום ששי לארוחת צהרים אכלנו ביחד, פעם ראשונה , שתי היפניות, מידורי ואלנה, אם ובת, אריאנה, אמנית מדהימה ואנוכי, משתתפים קוסמופוליטיים אוכלים אוכל איטלקי, אני נמנעתי מפרושוטו לסוגיו ואיכשהו הגענו להסבר למה לא אוכל לחם בשבוע הבא, התמקדתי בלחם, להסביר חמץ זה כבר יותר מסובך

בדרך בבוקר אל הסדנא עברתי דרך הקונדיטוריה שחגגתי בעוגית יומולדת, המגש היה מלא, ויתרתי, איכשהוא הן נראו לי מוכרות, בהמשך ברחוב שאני קוראת לו "גואקמולי" אותן אותיות, כמובן ביטוי אחר אבל כך קל לי לזכור את הדרך :) המדרכה צרה צרה, פתאום הרגשתי מישהו נושף בערפי, הסתובבתי, אוטובוס... באמת אוטובוס ברחובון, נכון , לא אוטובוס מפרקים תל-אביבי, אבל זה היה מוזר משעשע

   ואז, סופ'ש, התחלתי עם ארוחת בוקר של לחמניה ענקית, חמימה מעוטרת בגרעיני חמניות שקלאודיה פינקה אותי, בדיוק הדרך הטובה להפרד מהחמץ לשבוע הבא, זה לא שאני כל-כך שומרת חוקים אבל פסח הוא חג אהוב עלי ו... לא נעים להודות אני אוהבת מצות ואין פסח בלי בורמוליקוס (ספניולים אנחנו:) אז הבאתי איתי מצות, תודה שירלי,  וידעתי שאשמח לפנות את מקום המצות במזוודה להפתעות שאביא איתי מכאן, מה שמוביל אותי ישירות לקניות של הסופ'ש, לא זארה, לא נעליים, לא איפור, אלא פטיש של 950~ ג'ר וסדן, ספרים, כן באיטלקית אבל עם תמונות, וכאלה, אז אל תנודו בראש בחמלה על שהבאתי מצות, זה לא הדבר הכי מוזר שעשיתי ומה עוד קניתי ?? אוכל לשבת ראשון, פסטה טריה כמובן, על הסטנדרטה לא נתעכב אבל פסטה צבעונית מפוספסת בלבן צהוב כתמתם בצורת סוכריות ממולאת בפרמזן, אגוז מוסקט, תרד וסירפד, כן סירפד, בדקתי

ORTICA=NETTLE=סירפד

והיה טעים ביותר אתמול בשבת, היום סתם :) רביולי בתרד ופרמזן. ובהמשך לפסח קניתי גם תותים. למה? כי אין פסח בלי מצה , חמאה וריבת תות שלי, אז היום אני מכינה ריבת תות. כשדיברתי על כך עם קלאודיה, בעלת הבית שלי היא נתנה לי מדליה ואמרה

 שזה משהוא כמו "את אמיצה / מעזה במטבח" נכון... אני אוהבת את המטבחTU ES BRAVA A LA CUCCINA  

בהמשך השבת בדרכי ברחובות ראיתי שלושה אנשים שונים עם ענפי זית ביד, היה לי ברור שיש משהו מאחורי זה, זו מקריות קצת מעבר לסטטיסטיקת הסתברות נורמלית, פניתי לוויקיפדיה ולמדתי שיש (בתרגום חופשי) יום ראשון של התמרים שהוא יום ראשון שלפני חג הפסחא שחל בשבוע הבא, ובא לציין את כניסת ישו לירושלים, מחלקים ​אותם בכנסיה ובמקומות בעולם שקשה להשיג ענפי תמרים, מחליפים בענפי זית או ערבה למעונינים הנה הקישור לוויקיפדיה

ועוד דבר אחד שלמדתי, אצל קלאודיה בחצר יש שביל שעשוי מפסיפס של חלוקי נחל מוטבעים בבטון, כדי שהשביל יראה ישן ויתמלא בטחב קלאודיה שופכת יוגורט מהול במים על השביל, צריך זמן וסבלנות אבל בסופו של דבר הטחב מבצבץ

לפי התגובות שאני מקבלת נראה לי שאני צריכה לעבור לכתוב בלשון נקבה :) אז חברותי היקרות, אנא שתפו אחרות ואחרים, ספרו על האתר ועל הבלוג והעבירו את הקישור, כמו שאמרתי זה עושה לאתר טוב בבטן וגוגל אולי יתחיל להכיר אותי.... להתראות (בכתב) בשבוע הבא אצל לוצ'יאנה נוטורני לסדנת רסטורציה (שחזור) של פסיפס מודרני

הסתכלתי אחורה ולמעלה וראיתי שכתבתי המון, אמנם עברו שלושה ימים אבל למה לאתגר את הסבלנות שלכם, אז למתקדמים ולמעונינים הקישו כאן לדף נוסף שבעיקרו תמונות שצלמתי בשיטוטים בשבת וכיתוב לתמונות, כדאי לכם :) להתראות בשמחות, וחג שמח

 

תודה , תודה רבה לפלאי הטכנולוגיה

26-3-13

ולמה? מיד אדבר פסיפס אבל קודם פלאי הטכנולוגיה, אתמול, ליל הסדר, בני המשפחה מסובין סביב שולחן הסדר ברעות ועל השולחן, מחשב, אני ברוונה מול המחשב עם מצות,  חרוסת, כרפס ו...מרק, הם קוראים בהגדה בתורם ואני קוראת בתורי, שרים ביחד, ולזה קוראים סקייפ, היה כייף, מין ליל סדר שכזה!! אז תודה

ולפסיפס: התחלתי את סדנת הרסטורציה אצל לוצ'יאנה נוטורני, זה לא שאחרי חמישה ימי סדנא אהיה משחזרת או משקמת מדופלמת אבל זה בהחלט נותן לי הבנה איך לעשות דברים ומה לא לעשות, למען הבריאות הנפשית והפיסית של העבודות שנכין בסטודיו שלי. וכמו שלוצ'יאנה אומרת, אל לנו לצפות שעבודות מודרניות יחזיקו מעמד מאות שנים כמו העתיקות... וכאן מגיע הסבר ארוך שלא אלאה אתכם בו, בכל אופן במהלך השעורים לוצ'יאנה רצתה לתת דוגמא (טובה) של פסיפס מודרני ושלפה שני ספרים מהמדף ו.... שני ספרים של שרית פילץ-גרנות, בעברית כמובן ועל פני נמרח לו חיוך טפשי של גאווה... משלנו

לוצ'יאנה היא איטלקיה  לפי הספר, עישנה המון (שומעים) וכעת מסתובבת צמודה לתחליף סיגריה שנראה רובוטי, מדברת עם ענני עשן, ואחריה הולך בנאמנות עיוורת כלב קטנטן ועצבני שנובח אם מישהו מעז להתקרב אליה........ וכייף ושמח לנו, לנו, ז"א טניה מגרמניה, מריה מדנמרק, וילמה מהולנד וקוני ומייקל מארה"ב, וכמו שאמרתי כייף לנו

בסדנא כל אחד קיבל עבודה שדורשת שחזור, מלוכלכת, פגומה, ...עתיקה :) ואנחנו לומדים את התהליך דרך עבודה מעשית, מימין העבודה כפי שנמסרה לי ומשמאל, כפי שהיא נראית אחרי תהליך הניקוי, מחר מתחילים בשחזור​

ולסיום

כל כך קר שמשאירים את ההסקה פועלת כל הלילה, קר קפוא בחוץ לפעמים גם גשום והם מציינים את האביב, גם פה מזג האויר השתגע

אני מתבוננת בעצמי: יותר משבועיים לא נהגתי ולא נכנסתי לכלי רכב, לא ראיתי טלביזיה ואני בסדר גמור, תודה

וכך נראתה ארוחת הבוקר שלי היום, מזהים?? אולי לא כולם

הגיע הזמן להתחיל לסכם

30-3-13

כן, אכן הגיע הזמן, לפני שלושה שבועות , כשהגעתי לרוונה והייתי כל כך נרגשת ומלאת חוויות והתחלתי לספר, לא ידעתי איך יראה סוף הסיפור, וכעת אני מרוצה, שמחה, ועדיין נרגשת, מהחוויה, מהדברים שלמדתי, מהאנשים שפגשתי, חברי לסדנאות, המורים, המדריכים, האמנים הגדולים ו/או המבטיחים שזכיתי לראות בעבודה, ומערמות ההשראה שסבבו אותי, כעת אני סקרנית לראות איך אושפע מכל השפע הזה

וכן הגיע הזמן להתחיל לסכם, כי המסע בעצם עוד לא נגמר ועם סיומו יתחיל בשבילי מסע חדש והרפתקני לא פחות, ליישם את מה שלמדתי ולתרגם את החומרים והטכניקות לחומרים ולאמצעים  שעומדים לרשותי בארץ. הבאתי איתי מהארץ מינימום הכרחי, השארתי במזוודה מקום גם בנפח ובעיקר במשקל  כדי שאוכל להביא איתי הפתעות, אבל בטון, מלט דבקים ושאר חומרי בנין אצטרך למצוא את המקבילות הטובות ביותר וזו תהיה גם היא חוויה מסוג מסע

מחר, יום ראשון יהיה היום האחרון ברוונה, קצת אריזה, קצת מוזיאונים ולצאת מוקדם מוקדם בוקר בדרך לרומא, והפעם לשמחתי, יש רכבת ישירה, ואני מפנה אתכם לסיפור היום הראשון של המסע :).... רכבות

וכן, קבלתי תעודות סיום , עמדתי בהצלחה במשימות  ....ולדרך, להתראות ברומא

ותמונה לפרידה מאריאנה, כשבאתי לאסוף את העבודות הגמורות

וברור שאני לא יכולה בלי קצת שטויות לעיצוב האישיות .... מחר חג הפסחא , חלונות הראווה מלאים בביצי פסחא מקושטות, לא משנה מה החנות מציעה למכירה, אז   הנה שלוש דוגמאות לביצי שוקולד באמת יפיפיות, מחלון ראווה , הביצים גדולות כ- 25-30 ס"מ, ותראו את הפרופורציה יחסית לאנשים שבתוך החנות, ועכשיו באמת לילה   טוב, חצות, וגם כאן עוברים הלילה לשעון קיץ...... בחוץ לא מפסיק הגשם

בחזרה הביתה - עצירה ברומא

2-4-13

 נכון, כבר לא רוונה וכבר לא פסיפס, אבל הכתיבה הפכה להרגל , אני מסתובבת ברחובות ואז קורה לי משהוא מצחיק ואני מזמזמת לעצמי "את זה צריך לזכור, על זה  צריך לכתוב....." לכן אני כאן ...כותבת 



כשהגעתי לרומא מזג האויר היה מקסים, שמים תכולים , חמים ונעים, השארתי את המעיל , המטריה, הצעיף ויצאתי, אני והמפה, לרחובות רומא, במהלך השעות התעייפתי (קמתי ב 04:30 בבוקר) וחזרתי למלון ואז... רוחות וגשם ...יותר מזל משכל, הבוקר רעמים וברקים, גשם כמו טרופי בדליים, ואני מדלגת מעל שלוליות רומא 

  מוצאת מחסה בכנסיות ....  :)  מה סבתא שלי היתה אומרת ....כשהגשם מטורף וממשיכה כשאפשר 

הכוונה היתה להתחיל את היום במוזיאון האמנות של הוותיקן, כדי להמנע ממפח נפש בקשתי את פקידת הקבלה במלון לבדוק עבורי שאכן פתוח היום, בחמיצות היא הסכימה ו..סגור , חג הפסחא, איסרו חג כי החג היה אתמול, או.קיי. שינוי, יצאתי לרחובות להמשך תוכנית היום: התחלתי בקניית כרטיסי אוטובוס "האיש" שאל: הלוך  וחזור? ואני : בטח למה לא, שיהיה קל בחיים. מה שהוא לא אמר זה שאת הכרטיסים צריך לנצל תוך 100 דקות מקנייתם.... ברור  שכרטיס ה"חזור" הלך לפח

וגשם, והכבישים .....שלוליות  האמת, חלק מהנהגים הישראליים הם מלאכים יראי שמיים לעומת חלק מהנהגים האיטלקיים או הרומאים,  התזות לכל עבר ואני מקללת את מחרבי המקדש .....ושוב :) חיוך גדול

אז אם הוותיקו סגור, אלך לבית הכנסת ברומא שאמור להיות יפיפה, לקיצור הסיפור... איסרו חג , אמיתי הפעם, פעם שלישית שאני מגיעה לבית הכנסת הזה והוא סגור, כנראה שאני צריכה להגיע לרומא פעם רביעית ... בשמחה. ועכשיו שנוצר חור בתוכנית ויש לי זמן, התיישבתי לאכול צהרים במסעדה שיש ווי.פיי ובדקתי את הגלריה הלאומית לאמנות מודרנית, שרציתי לבקר, שעות הפתיחה כתובות במפורש, הימים בהם המוזיאון סגור כתובים גם הם במפורש, מצוין! לדרך. כיוון שגשום וקצת מאוחר התפנקתי ולקחתי מונית והגעתי למוזיאון.... ומה?  הדלתות הראשיות סגורות ומעבר לזכוכית בדלת צדדית הפקידים עושים פנטומימה של סגור "קיוזו"=סגור באיטלקית,

דומני=מחר, אז אתם יודעים איפה אהיה מחר... וכעת לאריזה, מחר,  בלילה ...הביתה!!! להתראות בשמחות  ורק בריאות

 

נ.ב.

שיהיה ברור רומא מקסימה, בגשם ובשמש, רומא לימדה אותי מהו קפה טוב באמת, ופה אני הולכת שעות בלי הפסקה, באמת שעות. והכל טוב ואין תלונות, סיפרתי את החיוכים הקטנים של החוויה שלי של רומא

 וגם........ אני ממש גאה בעצמי, לקחתי מפה ויצאתי לרחובות, חרשתי את העיר לכל הכיוונים והגעתי לאן שרציתי , הנאה גדולה   

יום רביעי , היום האחרון ברומא

3-4-13

אמרתי שהתמכרתי אז אני ממשיכה לדווח.....ובכן
בערב בא לי כוס תה, לחדר, מי שמכיר אותי מקרוב יודע, אני אוהבת תה, פקידת הקבלה אמרה אין תה במלון אבל יש הרבה ברים בסביבה שיכינו תה ב "טו גו". או.קיי. יצאתי, בבר הקרוב אצל האריתראי הוא התנצל ואמר שיש לו רק כוסות חד פעמיות לשתיה קרה, אז הלכתי לבר יותר מכובד, תה? כן בטח... ואז נותנים לי שלוש כוסות פלסטיק של שתיה קרה, אחת בתוך שניה, פחוסות מהחום... תה ...בבקשה..שני יורו. נו... התבאסתי, לקחתי את התה והתחפפתי. תכננתי חוויה מתקנת, האריתראי הציע קודם כוס אמיתית שאקח למלון, החלטתי ללכת על זה, והנה התה מהבר המכובד ומולו התה שקבלתי בבר החשוך והמוזנח של האריתראי, גם שני יורו ....ובמגש..... שעור לחיים

 

וגם
אתמול סגרנו שאני במוזיאון הבוקר, פשוט, וידאתי עם פקידת הקבלה במלון איזה מספר אוטובוס, איפה התחנה, איפה יורדים, כמה תחנות, הכל מתוקתק, ויצאתי שמחה וטובת לב לתחנה, אכן במקום האמור עומדת התחנה (עמוד) ועליו מספר האוטובוס ואני ממתינה, 5 דקות 10 דקות 20 דקות כל האוטובוסים האחרים מגיעים שוב ושוב ושלי לא! בדקתי את הכתוב וראיתי משהו שנראה חשוד , בתרגום שלי, כאילו האוטובוס הזה פועל רק בין 17:00 ל 24:00 לא יכול להיות, נכון? היא לא היתה שולחת אותי לכזה אוטובוס. שאלתי אשה ממתינה אם האוטובוס עובד עכשיו, או חשבתי ששאלתי את השאלה הזו, והיא ענתה סי, סי, ואני ממשיכה לחכות, בהתיאשות שאלתי עוד אחת את אותה שאלה  והיא דווקא אמרה נו...נו... האוטובוס הזה לא עובד עכשיו, רקב..... אתם יודעים מתי... ושוב התבאסות...יאללה מונית ישר למוזיאון ובא לציון גואל
הייתי, ראיתי, נהניתי, מירו, מודיליאני, ואן גוך ועוד שמות שלא הכרתי אבל אהבתי, מלא מלא השראה ועכשיו באמת סוגרים את הבסטה ולהתראות בארץ